יד לקשיש

עומר אבן אל חטאב 1-3

מתחם זה כולל שני מכלולים האחד מבנה חלל מרכזי מפואר  הבנוי אבן מיזי ואבן לבנה עשיר בפרטי פנים וחוץ אדריכליים בעלי איכות יוצאת דופן. מבנה זה נבנה בשנת 1884. מצפון לו מצוי מכלול מבננים פשוט שנבנה בשלב מאוחר יותר לא ידוע מי בנה בית זה . נכון לשנת 1894 בבית התגורר הבישוף האנגלי. 

ככל הנראה לאחר החברה המסיונרית הכנסייתית הופך הבית בשנות ה-40 לבית מגוריה של משפחת אל חלבי. משפחת אל- חלבי היתה מהמשפחות הנוצריות המיוחסות בעיר בסיום מלחמת העצמאות עובר הבית לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים והוא מעביר את הבית לידי רשות הפיתוח.

מתחם התחנה הראשונה

4 דוד רמז

בניין הרכבת הוא אתר בעל חשיבות לאומית על כל המשתמע מכך. המבנה ומהווה ייצוג למורשת האדריכלית שהייתה קיימת בסוף המאה ה-19 בירושלים, הן בסגנונו והן בטכניקת הבנייה. התכנון מורכב מחלל מרכזי מוגבה ושני אגפים צדדיים נמוכים. צורנית, המבנה השתמר כמעט ללא שינויים חיצוניים למן שנות העשרים ועד היום. מאידך פנים הבית שונה, וחללים רבים נחצו בקירות ומחיצות שלא ע"פ התכנית המקורית. זאת, למעט החלל המרכזי שהשתמר בצורתו.  

בית ברמן

 המעיין 13

מכלול בתי ברמן הוא חלק מהמרחב ההיסטורי של רחוב הנביאים שהשתמר בצורה כמעט מלאה.

איכותם האדריכלית של המבנים שנבנו בו בתקופות השונות משקף בצורה נפלאה את מרכזיותו של הרחוב כרחוב הקונסולים ובתי החולים וכשדרה השנייה בירושלים.

המתחם היה מקום מגוריה של משפחת ברמן משנות השלושים משפחה זו הקימה בשנות ה-70 של המאה ה-19 את המאפייה הראשונה בא"י מאפייה שקיימת עד היום.

בית לוי אשכול

בן מיימון 46

מבנה זה נבנה עבור יוליוס ג'יקובס, פקיד בכיר של המנדט הבריטי, סגן מושל ירושלים וממייסדי התזמורת הפילהרמונית, בשנת 1933 בתכנון האדריכל בנימין צ'ייקין. יוליוס ג'יקובס נהרג ב-22 ביולי 1946 בפיצוץ מלון המלך דוד על ידי ארגון האצ"ל. רעייתו, עזבה את הארץ והשכירה את המבנה לסוכנות היהודית שהשתמשה בו ל"מועדון חובבי התיירות".

בשנת 1950 החליטה ממשלת ישראל להפוך את המבנה לבית ראש הממשלה. הבית שימש כבית ראש הממשלה עד בחירתו של יצחק רבין ב-1974, אז הוחלט להעביר את מגורי ראש הממשלה לבית אגיון.

ב-1977 נמסר הבית לרשות יד לוי אשכול ולהנצחת זכרו של ראש הממשלה לוי אשכול.

חצר ויטנברג

 רח' הגיא

חצר ויטנברג הינו בית חצר במופע כפול של שני אשכולות מבנים מחוברים סביב שתי חצרות מרכזיות. האגף הדרום-מערבי של הבית משמש כ"בית גשר". הבית ממוקם בסמוך לשער שכם, מיד מצפון להוספיס האוסטרי. ההיסטוריה  של המבנה מתחילה עת שימש כ"מלון מדיטרניאן", בו לנו אורחים רבי מעלה כגון מארק טוויין, וצ'ארלס וורן.

לאחר מכן המבנה נרכש על-ידי ר' משה ויטנברג שקבע את המקום כחצר הקדש והתגורר בו עד מותו. את יתרת המבנה הקדיש למשפחות עניות שהתגוררו במקום עד לפינויים בפרעות תרפ"ט. 

ולאך 6

משה ולאך 6

הבית המתועד נבנה בשנתו ה-30 על ידי ניקולא די סימיני, איטלקי נוצרי, שחי בבית סמוך שנבנה אף הוא על ידו. הבית עוצב בסגנון מנדטורי פשוט אך כלל בתוכו עושר של פרטי בניין מעוצבים, כאשר הבולטים בהם הריצופים המצויירים הרבים. הבניין נבנה בסגנון מנדטורי פשוט ללא אלמנטים מסוגננים מיוחדים. פרופרוציית החלונות הן אקלקטיות אולם ההאחדה של סיתות החזיתות ואי-הדגשת הפתחים תואמת להלך הרוח של הסגנון המודרניסטי. עם זאת, פנים הבית משופע בפרטים רבים ועשירים ובייחוד הריצופים הרבים בווריאציות רבות ושונות, ואלו מהווים ערך אדריכלי חשוב במבנה.

בית הצריח - שנלר

רחוב מלכי ישראל

 מבנה בית הצריח הוא אחד המפוארים שנבנו על ידי הגרמנים במאה ה-19 בארץ. הבית הזה הוא אחד השלמים והמפוארים ששרדו. חזיתו היא יבוא של הסגנון האירופאי הגרמני ומהווה בכך ייצוג של האדריכלות הגרמנית הוילהלמית. בבניין שרדה ארכדת עץ מרשימה במרפסת בקומה א' שזקוקה לשיקום, אף שרדו ריצופי שטיח מפוארים בחדרים השונים, ביתן המגדל וגרם המדרגות הניכרים בעבודת נפחות יחודית בעלת חשיבות עירונית שרדו גם. 

האוריינט האוס

 רח' אבו-עוביידה אבן אל ג'ראח

בית איסמאיל בק אל- חוסייני, או בשמו המוכר, ה"אוריינט האוס", מהווה סמל אדריכלי ומוקד תרבותי וחברתי לבנייה הערבית במזרח העיר. חשיבותו של המבנה בהיותו סמל תרבותי ופוליטי חורגת אף מחשיבותו האדריכלי. הבניין המצוי בליבה של שכונת החוסיינים הינו אתר חשוב לשימור.
הבניין מהווה, קרוב למאה שנה, מוקד וסמל לחברה הפלסטינאית. המקום הפך לסמל הנוכחות הפלסטינית בירושלים, הן עבור תושביה הפלסטינים של העיר, והן עבור דיפלומטים ישראלים ומערביים שרצו להיוועד עם ההנהגה הפלסטינית.

תיקי תיעוד