תיקי תיעוד מתחמיים

בקעה

בָקְ עַ ה או גאולים בשמה העברי היא שכונה בדרום ירושלים. הכוונה היא לעמק רפאים על שתי דפנותיו. כפי שנראה בהמשך בקעה של היום משתרעת על כשליש משטחה של "בקעה ההיסטורית". גבולותיה של השכונה כיום הם רחוב רבקה מדרום, רחוב פייר קניג ממערב, המסילה לתחנת הרכבת ירושלים מצפון מערב ודרך חברון ממזרח. השכונות הסובבות אותה הן תלפיות בדרום, מקור חיים במערב, המושבה היוונית והמושבה הגרמנית בצפון מערב ואבו תור במזרח. במשך אלפי שנים היה עמק זה מקור לגידולים חקלאיים עבור תושבי העיר תחילת ההתיישבות היא עוד בתקופה הפרה היסטורית.

מחנה סירקין

מחנה סירקין הוא מחנה של צה"ל המשמש בסיס לפעילויות של יחידות שונות. הוא נמצא מזרחית לפתח-תקווה וגובל בכפר סירקין מדרום. המחנה נבנה ב- 1941 ושימש את חיל האוויר המלכותי הבריטי עד למאי 1948 . ב-1948 לוחמי האצ"ל כבשו את הבסיס ושמו שונה ל"כנף 12 , בסיס אלון", על שם מודי אלון.
כיום המחנה עומד בפני פינוי כחלק מתכנית רחבה יותר להעברת בסיסי צה"ל לדרום. בשנת 2003 התקבלה החלטת ממשלה לפינוי מספר מחנות צה"ל במרכז הארץ והעברתם לדרום, וביניהם – מחנה סירקין. 

מחנה צריפין

צריפין הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחם של ראשון לציון ובאר יעקב, הכולל בתוכו מספר בסיסים. המחנה גובל במזרח בכביש 44 , במערב בראשון לציון ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא גם "מחנה ידין" על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל. בסיס הצבאי צריפין, המשתרע על 1,400 דונם בקרבת ראשון לציון ובאר יעקב, צפוי להתפנות אל עיר הבה"דים שבנגב בעוד כשנתיים.

מתחם שנלר

מתחם זה היה אחד ממוסדות החינוך הפרוטסטנטיים הגדולים במזרח התיכון, אשר תרם רבות לצמיחתן של קהילות ערביות אוונגליות בארץ. 
לאורך השנים התקיימו במתחם שינויים רבים בתפקודו ובאופי הבנייה בו. המתחם שהחל ב- 1856 כתחנת מסיון קטנה ומבודדת בשל היותה בנויה מחוץ לחומות העיר העתיקה, התפתח והפך לשכונה פרוטסטנטית גרמנית-ערבית, ייחודית ביותר ודומיננטית בעיר החדשה ב- 1914 .

כפר התימנים

סילְוָאן (בערבית: سلوان, בעברית גם כפר השילוח)  היא שכונה בדרום-מזרח ירושלים, על שלוחה היורדת מהר הזיתים דרומה, ומשני צידי נחל קדרון בסמיכות לאזור שמכונה "האגן הקדוש". האזור סופח לתחום העירוני של ירושלים ב-1961, ועד אז היה כפר ערבי סמוך לעיר. בתי השכונה בנויים בצפיפות על מדרון תלול. במקום שרידים מרשימים של מערות קבורה מתקופת הברזל (התקופה הישראלית)  שרידים מהתקופה הביזנטית ומערך כפרי גדול שהתפתח המתקופה העות'מנית ועד היום. השכונה היא חלק אינטגראלי מהעיר העתיקה הן בגילגולה כנקרופוליס "עיר הקברים" והן בגילגולה העכפרי עות'מני, עת היתה לעורף החקלאי העיקרי של ירושלים. על אף ההרס הרב ניתן עדיין לזהות את רבדיה ההיסטוריים בתוך השכונה

לתיק המלא

ארנונה

שכונת ארנונה כוללת בתוכה שלושה מודלים שונים של שכונת גנים. המודל האחד הוא של תלפיות – תכנית "קאופמנית" במיטבה הכוללת מבני ציבור ושלד ירוק המכיל שדרה וגינות. המודל השני הוא שכונת בניין ומלאכה – אמנם אין לה שדרה ירוקה אולם היא נבנתה סביב לחורשת לוירא, אף היא על פי תכנית קאופמן. המודל השלישי הוא שכונת ארנונה – שם אין כלל שלד ירוק לשכונה שנבנתה כתת שכונה שנסמכת על השכונה הסמוכה, אולם העמדת המבנים בחלקות היא בהתאם לתפיסת עיר הגנים. כיום גובהה של השכונה, נצפותה מאזורים שונים בעיר וריכוז הצמחייה ההיסטורית בשכונה מהווים ריאה ירוקה ופסטורלית בדרום העיר.

בית הערבה

הקיבוץ הוקם במאי 1939 על-ידי גרעין של המחנות העולים, חברי הקיבוץ המאוחד, סמוך לגדות הירדן מצפון לים המלח. גרעין המחנות העולים שימשו
באותה עת כעובדי מפעל האשלג בים המלח, בהמתנה להקמת יישוב עברי באזור דרום ים המלח. תקוותם המקורית של חברי הקיבוץ הייתה התיישבות
באזור דרום ים המלח, אולם אפשרות זו התבררה כבלתי-אפשרית מבחינה פוליטית. במקום זאת הוצע למתיישבים קרקע מצפון לים המלח. מכיוון שגם אזור זה היה בעייתי מבחינת שלטונות המנדט, שסירבו לאשר התיישבות יהודית באזור זה לפי מדיניות ספר הלבן, היישוב הוצג כמחנה עובדים חקלאי של מפעל האשלג, ומתיישבי הקיבוץ אכן שימשו כפועלי המפעל.

משואות יצחק הישנה

סיפרו הקצר של משואות יצחק בגוש עציון טומן בחובו מקבץ אירועים המתארים את חבלי הלידה של מדינת ישראל. סופו המר של פרק ההתיישבות בגוש יחד עם המשכיותו בחבל שפיר מנכיחה ומעצימה את שאיפתם של דור המייסדים של מדינתנו, 

לאחר מלחמת ששת הימים, היה כפר עציון הקיבוץ היחיד שבניו עלו להר ושבו והקימו אותו מחדש במקום בו עמד בתש"ח. הטבח הנורא שהתרחש בכפר עציון היה בין הגורמים לכך שהקיבוץ חדל מלהתקיים בין המלחמות ועל כן הקמתו מחדש על ידי ילדי הקיבוץ שגדלו, התאפשרה. שאר הקיבוצים, בתוכם משואות יצחק, הוקמו מחדש באזור פלשת וכאשר הושבו חבלי המולדת בחרו שלא להעתיק בחזרה לגוש עציון את יישובם. עובדה זו הביאה בין השאר לכך שסיפורו של גרעין משואות בגוש עציון מעט נשכח.